פסק-דין בתיק ת"ק 21960-07-10

2.      הנתבע הגיש מצדו תביעה שכנגד, בטענה שהתובעת הוציאה דיבתו ודיבת אשתו, בכך שצעקה עליהם והאשימה אותם בהאשמות שווא, בין השאר בגניבה, לעיני עוברים ושבים. כן נתבע פיצו בגין "הפסד ימי עבודה".

3.      הדיון בתיק זה היה כבר ביום 6.6.11, אז נשמעו הצדדים ואף הוגשו מוצגים. עניין הדיבה כלל לא הועלה. הנתבע אישר כי אכן נגרמו לתובעת נזקים מסוימים אך הסביר כי עשה מאמץ לתקן ככל יכולתו. יתרה מזו, הנתבע אישר שלא הכול מתוקן (והתייחס בעיקר לצבע על הבית). הנתבע הסביר כי חדל לערוך תיקונים, אף שאלה לא הסתיימו, כאשר הרגיש שהדרישות של התובעת מופרזות וכאשר התרשם כי היא לא תהיה שבעת רצון ממעשיו בכל מקרה. 

4.      בתום הדיון, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה ינסו למנות מומחה מוסכם על הצדדים, אשר ינסה לגשר או לברור ביניהם.  כן הוסכם כי אם לא יגיעו להסכמה אודות מינוי כזה, ימונה עד מומחה מטעם בית המשפט, במימון שני הצדדים, וייכתב פסק דין על פי ממצאיו.

5.      הדברים לאחר מכן לא התקדמו בקצב משביע רצון. הצדדים לא הגיעו להסכמה. מומחה ראשון שמונה מטעם בית המשפט לא עשה את פעולתו ומינויו בוטל. אז נתמנה מומחה אחר תחתיו (ביום 15 למאי 2012). אף לאחר מכן נגרמו עיכובים בהעברת חומרים למומחה מטעם הצדדים, ובסופו של דבר ניתנה חוות דעת מטעמו בקיץ האחרון.

6.      ניתנה אפשרות לצדדים להגיב לדברי המומחה, הנתבע עשה כן. אך למרות החלטות חוזרות ונשנות, ואף שההחלטות הומצאו כדין, לא  נתקבלה כל התייחסות מצד התובעת. עתה, הגיעה העת ליתן את פסק הדין, אף בהעדר תגובה.

הכרעות לגופו של עניין

7.      הנתבע בדיון לא חזר והעלה כל דבר בקשר לטענותיו בתביעה שכנגד, ולפיכך דין התביעה שכנגד להידחות.

8.      לעניין התביעה העיקרית, מעיון בחוות דעת המומחה עולה כי המומחה בדק את כל הנזקים שנטענו על ידי הנתבעת, והתייחס אליהם אחת לאחת. לגבית מרבית הנזקים, מצא המומחה כי הנזקים תוקנו, או כי שני הצדדים מסרו לו, בעת הסיור במקום, שניתן פיצוי המניח את דעת שני הצדדים בגין נזק מסוים.

9.      בסיכומו של דבר, מצא המומחה מעט נזקים שלא נתקבל בגינם פיצוי ולא תוקנו. בהם תיקון מזחילות, תיקון ארגז רוח, כתמי בטון על הרצפה, הצורך לסגור באופן נאה פתח בגדר שנוצר ונסגר בקרשים בלבד, וכן לשכפל מפתח לחלל שירות. המומחה פירט את הערכותיו לגבי כל נזק ונזק, ומצא כי, בסך הכול, ערך הנזק עומד על 1150 ש"ח, כאשר על כך יהיה צורך להוסיף מע"מ.

10.  כאמור, התובעת לא הגיבה כלל לחוות הדעת.

11.  הנתבע לא חלק על תוכן חוות הדעת. יחד עם זאת הדגיש מספר נקודות. ראשית, קבל הנתבע על כך שלא הייתה התייחסות לחובה של התובעת להשתתף עמו בהוצאה שהוצאה לבניית הגדר המשותפת. הנתבע חזר והבהיר כי שילם לתובעת סכומים שונים, פעמים גם מחמת הספק, על מנת לנסות לשמור על שכנות טובה. לדבריו התביעה באה לבית המשפט עוד בהיותו עדיין בעיצומה של העבודה, ובטרם הספיק לתקן את הנזקים. כן הצביע על כך שמרבית הטענות נגדו - נדחו.   

12.  לעניין מחצית עלות הגדר, מעיון בכתבי בי דין עולה כי הנתבע לא תבע זאת בתביעתו שכנגד. אמנם, הוא הזכיר בכתב ההגנה כי שילם על הגדר לבדו, ואף ביצע חזית נאה לכיוון שכנתו. אולם, הדבר בא אגב התייחסות לטענות שכנגדו. הנתבע לא דרש במפורש לקזז את מחצית העלות, ולא תבע את הסכום האמור.  לפיכך, עניין מחצית עלות הגדר אינה חלק מהמחלוקת בתיק זה, ואין מדובר בחוסר בחוות דעת המומחה. מאידך גיסא, בשל כך, עדיין פתוחה הדרך לנתבע לתבוע את התובעת, בהקשר לרכיב זה שלא נתבע.

13.  לעניין יתר דבריו, הרי אלה קיבלו מענה הולם בתוך חוות דעת המומחה.

14.  לעניין ההוצאות, בשים לב לכך שהתובעת תבעה נזקים בסך 8000 ש"ח, והערכת המומחה היא נזק של כשביעית מסכום זה שכן כמעט הכול תוקן, ובשים לב לכך שהנתבע הודה בדיון שיש תיקונים שעוד יש לבצע, אלא שלא הצליח לעשות כן מחוסר הסכמה, הרי ש מתברר כי המומחה בעיקרו של דבר קיבל את עמדת הנתבע ובעיקרו של דבר דחה את עמדת התובעת.  לכן על התובעת לשאת בעיקר ההוצאה של שכר טרחת המומחה.

התוצאה

15.  התביעה שכנגד לא הוכחה ולו מקצתה, לפיכך התביעה שכנגד נדחית.

16.  לעניין התביעה העיקרית, נוכח כל האמור ועל יסוד חוות הדעת, הרי ש יש לחייב את התובע בתשלום הנזק על פי חוות דעתו של המומחה, בסך של  1150 ש"ח (לא כולל מע"מ).